קפיטליזם יצירתי

פרס התייאש מהממשלות. הן לא יעילות וצריך להפריט אותן:
"היום אפשר להקים אימפריות בלי קולוניות ובלי צבא - תראו איזו אימפריה הקים ביל גייטס בלי משטרה ובלי צבא, ותראו איזה כח יש לו". כך נשיאנו פרס בנאום לא מזמן.

למה באמת אנחנו צריכים את המערכת השלטונית המסואבת והמסועפת? בואו וניתן למספר קטן של פריצים עשירים כקורח, עיוורים למציאות ולמצוקת החלש לנהל את העולם. כל הפריצים הללו כבר ממילא חיים בארמונות ומנותקים מחיי היום יום של נתיניהם (לעתיד?), וכבר היום אנחנו מעלים להם מיסים כבדים, מה שנשאר זה רק ליצוק להם כתר מזהב טהור ולמנות משרתים שיגישו להם ענבים לפה.

הקפיטליסטים נהיים יצירתיים. לדעתם, הפתרון לנחשלות העולם השלישי יגיע מהכנסת אותם מיליונים לתוך מעגל הצריכה המטורף שהוא מנת חלקו של העולם המערבי.
לביל גייטס לקח יובלות כדי לגלות שיש "מיליוני בני האדם שחיים בעוני ובחולי שלא יתוארו במדינות המתפתחות", אבל אפילו יובלות לא הספיקו לו כדי להבין לאיזה חוסר צדק גורמת המערכת הקפיטליסטית אצלו בבית.

הנאום של ביל גייטס מתחיל בהתוודות על התפקחות. מסתבר שכל חייו היה ביל גייטס עיוור למצב החמור, ופתאום הוא הואר. ביל (ואישתו) המוארים שאלו את עצמם: "איך ייתכן שהעולם נותן לילדים האלה למות?" והתשובה שלהם היתה "שוק ההון לא מתגמל על הצלת הילדים האלה, והממשלות לא מסבסדות אותה. הילדים האלה מתו משום שלאמהות ולאבות שלהם לא היה כוח פיננסי, וגם לא קול במערכת הבחירות."

גייטס הרי לא מתכוון להפוך את אפריקה לאירופה. הוא לרגע לא חושב לייצא למדינות העולם השלישי ידע וכלים להתפתחות משמעותית, אלא רק לקדם אותם מספיק כדי שיהפכו ללקוחות שלו. בכלל, המודל שגייטס רואה לנגד עיניו הוא המודל ההודו סיני, כאשר את חוסר הצדק שלו מתכוון גייטס להחיל על העולם כולו. ההיררכיה שגייטס רואה לנגד עיניו היא כדלקמן: במדינות המערב ישמר הפער בין בעלי ההון לבין שאר האוכלוסיה, ובהסתכלות כלל עולמית ישמר הפער בין מדינות המערב לבין שאר מדינות העולם. כמובן שיהיו מתעשרים חדשים, אבל בתמורה מליונים יהפכו לעבדים נרצעים בשם הכלכלה. מבחינת גייטס, שהוא זה שכמובן יעמוד בראש הפרמידה וינצח על כל הקונצרט הזה, אנחנו ממש עושים להם טובה בכך שאנחנו מאפשרים להם לצאת מחיי העליבות שלהם ולהפוך להיות המשרתים שלנו.

מר פרס, הישועה לא תבוא מאנשי עסקים, כי אנשי עסקים חושבים כל הזמן איך לעשות עסקים. מי שיכול להביא שינוי הוא דווקא אנשים ערכיים ואידאליסטים שיגיעו למשרות בכירות בממשלים החזקים. אנשים שיבינו שהאינטרס של כולם הוא לקדם את האוכלוסיות החלשות במערב בפרט ובעולם בכלל, ושהדרך לקידום אמיתי של אוכלוסיות חלשות היא דרך הקניית השכלה ודרך הסרת המכשולים שאותם אנשי עסקים בונים במו ידם כדי למנוע תחרות.