שער פתח דודי, רבי שלמה אבן גבירול

האלבום החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח "אדומי השפתות", שהוא כולו ביצועים חדשים לשירתו הנפלאה של רבי שלמה אבן גבירול, הוא תירוץ מצויין לכתוב על הפיוט "שער פתח דודי" (רצועה 6 באלבום).

האוירה הכללית בפיוט ממחישה כיצד חשו היהודים בנכר. בניגוד לתדמית שנוצרה בישראל על ידי חלקים מסויימים באוכלוסיה, הרי שבפיוט זה אנו רואים שאפילו ליהודים שחיו ב"תור הזהב" באנדלוסיה היה תמיד מי שדאג להזכיר את מקומם: נלעגים ונרדפים.

הפיוט מלא ברמיזות ולא לחינם הוא שובץ, במסורת המרוקאית, בשירת הבקשות של שבת פרשת לך לך.
בתחנוניו לדוד (האל) חוזר המשורר אל "שורש הסכסוך", ואגב חזרה זאת, מנסה לנחם את נפשו ואת נפש שומעיו כמי שאומר: עלינו לזכור ולהאמין שהמצב הרע הנוכחי הוא מצב זמני, שיסתיים כאשר הדוד אכן יפתח את השער.

המשורר מנסה לעורר את רחמי האל בצעקה משלו שעומדת כנגד צעקת הפרא ש"ידו בכל ויד כל בו"- פרא אשר ניצל את הטובה שבהיענות האל לצעקתו על מנת להרע לאחרים. השאלה המרכזית ששזורה בפיוט לכל אורכו היא, אם כן, "עד מתי אתה שומע את קול צעקת הנער?" הרי השפחה כבר הפכה בעיני עצמה לגבירה יען "שמוע אל" (רמז לישמעאל) והפרא רדף רדפני. אנא, שער- פתח דודי. קומה, פתח שער.

שער- פתח דודי/ קומה, פתח שער
כי נבהלה נפשי/ גם נשערה שער
לי לעגה שפחת/ אמי, ורם לבה
יען שמוע אל/ קול צעקת נער
מני חצות לילה/ פרא רדפני
אחרי אשר רמס/ אותי חזיר יער
הקץ אשר נחתם/ הוסיף עלי מכאוב
ליבי ואין מבין לי/ ואני בער

עוד בנושא:
חור שחור בהיסטוריה

קישורים חיצוניים:
שער פתח דודי - ר' שלמה אבן גבירול